ערסל ג'ינס מניו יורק

בקיץ האחרון הייתי בניו-יורק (: (חיוך עולה על שפתי רק מלכתוב את המשפט הזה).

נסעתי על מנת להשתתף בכנס מדעי וניצלתי (כמובן) את ההזדמנות להינות מהעיר ניו-יורק וגם לפגוש חברה מדהימה שעברה לשם לפני כמה שנים.

יום לפני החזרה ארצה (אחרי שכבר בקושי עמדתי על הרגליים מרוב הליכות בעיר) נכנסתי לסניף של Barnes & Noble , לאיזור של ספרי עבודות יד. במשך שעתיים שכחתי שאני בכלל בניו-יורק ולא הפסקתי להתפעם מהיופי והיצירתיות שנגלו לעיני בספרים.

ריכזתי מספר ספרים שאני רוצה לקחת איתי, אך בשל חשש כבד ל-  over weight צימצמתי את ערימת הספרים לספר אחד.

בחרתי ב Reinvention של מאיה דוננפלד.

לא הכרתי את מחברת הספר, אבל הספר היה מאוד מזמין, מלא איורים, הסברים מפורטים והתרשמתי שאהנה ממנו.

מאוחר יותר חיפשתי מידע על המחברת וגיליתי שלמאיה יש בלוג חביב הנושא את שמה maya*made .

הספר מכיל הדרכות ליצירה מחומרים משומשים. בגדים שסיימו את יעודם המקורי יוכלו לקבל חיים חדשים. בגדי פשתן יהפכו לכריות ולתיקים, שקי קפה יומרו לסלסלות וללוח השראה, חולצת טריקו תתעורר כחצאית לילדה וסרט לראשה ועוד המון רעיונות מחומרי גלם אלו ואחרים. בנוסף הספר כולל הסברים לגבי מונחים בסיסיים בתפירה כמו גם טכניקות תפירה והדפס על בדים.

עוד בדפדוף הראשון התלהבתי במיוחד מהדרכת סלסלות עשויות בד יוטה וערסל העשוי ג'ינסים.

סלסלות העשויות מבד יוטה ששימש לאחסון פולי קפה ובד פשתן כביטנה.

הסופרת ממליצה ללכת לחנות קפה ופשוט לבקש את השקים. אני מצאתי חנות קפה באיזור מגורי שאכן היו מאוד אדיבים ונתנו לי שני שקים. הכנתי סלסלות יחסית גדולות המונחות בשידה העומדת בסלון ומכילות משחקים של הבנות.

אבל גולת הכותרת בעיני היא ערסל הג'ינס.

אני מאוד אוהבת ג'ינסים וכל פעם שג'ינס מסיים את חייו כמכנסיים אני שומרת אותו למשהו, למתישהו.

הערסל תפור מג'ינסים ( 5 זוגות מכנסיים רחבות ככל שניתן של גבר גבר, סקיני לא יעבדו פה), רצועות ארוגות עבות (כמו חגורות צבאיות) ובד ביטנה.

את הערסל תפרתי בסוף הקיץ, כאשר בחרתי לבד הביטנה סדין (ע"פ ההדרכה). כמובן שגודל סדין ישראלי (מיטה זוגית רגילה) קטן משמעותית מגודל סדין אמריקאי והייתי צריכה להוסיף תוספות בערך מכל כיוון כדי שהביטנה תכסה את הערסל. כמובן שבחרתי סדין ישן (זה שעוד רגע מתפורר, לא חבל על חדש?) וכמובן שבפעם הראשונה שעלו על הערסל נוצר חור בביטנה.

החור לא הוריד את עצמת הרצון להתנדנד בערסל וכך החור גדל. אחרי כמה תיקונים ידניים, קריעתם, הוספת טלאים על הביטנה, קריעתם, תיקונם וחוזר חלילה, הגיעו הסתו והחורף והערסל הפצוע אוחסן ללא שימוש.

לאחר סיום פרוייקט הפופים נשאר לי לא מעט בד. ניצלתי את הבד לתפירת ביטנה חדשה בתקווה שבד חדש שנמתח יחזיק מעמד. 
כעת הערסל הוחזר למקומו ובין השתוללויות על הפופים ניתן להרגע בו.

הכי כיף כשהבית שקט, ורוח נעימה מלטפת  להתגנב אליו ולעצום עיניים..

אני מתכננת עוד כמה פרוייקטים לניצול ושידרוג ג'ינסים ומקווה לשתף אותם בקרוב, בינתיים אתם מוזמנים לבקר בלוח ההשראה שלי בנושא וכמובן לשתף אותי ברעיונות שלכם.

*מזל טוב ענקי לדוגמנית הבית, הילי שלי, שחוגגת היום שלוש שנים. בפוסט הבא תגלו מה היא קיבלה מתנה...

יש ערימה של פופים על הדשא

הרגע שבו ראיתי לראשונה את הפופים בצורת חלוקי נחל צרוב אצלי בתודעה כרגע מיפנה. סמוך לאותו רגע התוודאתי ל-pinterest. (כן, אני מניחה שעוד אזכיר אותו רבות, בכל זאת אני חייבת לו המון קרדיט..) ותמונת הפופים הזו ננעצה מיד.

living stones

הם מדהימים בעיני, משדרים פשטות ותיחכום בו זמנית.

מאז אני מדמיינת לי ערימת פופים שכאלו.

ביום יפה עם בריזה נעימה בגינה, אנחנו אוהבים להתכרבל, להשתובב, לנוח, לשחק, לצפות בהצגות של הבנות על הדשא. (הדשא סינטטי והוא מאוד נעים ולא מלכלך). תוספת של פופים כאלו תשדרג מאוד את הרגעים האלו ותחון על כריות הסלון שעד כה נרתמו למשימה.

ערימת פופים אפורים על רקע דשא ירוק.
באופן אישי פלטת הצבעים הזו לוקחת אותי הישר לאירלנד..

אירלנד

 כל כך הרבה טבע ירוק על רקע מבנים וסלעים אפורים, אז מה צריך עוד?

איך משיגים אותם? כאן! 

המחיר שלהם הוא בין 150 – 350 אירו ליחידה בגודל בינוני עד גדול, לא כולל משלוח (way too much..).

חשבתיי לנסות להכין כאלו לבד. וחשבתי וחשבתי והבטתי בתמונות הפופים והבטתי והבטתי.

המקוריים עשוים 100% צמר. צמר ממש לא מתאים ליעוד הפופים, לא לאקלים שלנו ובכלל לא לבית עם כלבה שמשירה המון שיער. אני חשבתי בכיוון של בד טריקו, כמו של הפופים של מילגה.

קניתי בד בשני גוונים שונים, קניתי מילוי פופים, והמשכתי לחשוב, להסתכל על חלוקי נחל אמיתים, לחקור, מנסה לחלץ גזרה כלשהי. בינתיים נוצרו חורים בשק המילוי. הבית התחיל להתמלא גולגולים קטנים ואני עדיין הרהרתי בנושא..

בסוף ניגשתי למלאכה.

אחד אחד. אילתרתי גזרות ויצרתי את הפופים.

כל הטרחה משתלמת בדיוק ברגעי ההנאה האלה

המילוי של הפופים הוא מילוי של כדורי פוליסטרן מוקצף שנרכשו בעין כרמל (תודה לאבא שלי שנסע פעמיים להביא לי). 2.5 ק"ג של כדורים (שזה שק ענק שתופס מושב אחורי של רכב) עולה 50 שקלים (נכון לאפריל 2013).

הפוף מורכב משתי שכבות על מנת שאוכל להסיר את השכבה העליונה לכביסה מבלי להוציא את המילוי.

בפועל אני כנראה לא אצליח מאחר והרוכסן שהשתמשתי בו (65 ס"מ) קטן מידי לחלץ את כל הפופים.

אני לא אכחיש, התפירה של הפופים לא היתה פשוטה.

ולא פעם מצאתי את עצמי בשלב "דנה לא להתייאש, זה יצא בסדר".

הפופים שנוצרו אינם מושלמים. יש לי עוד הרבה להשתפר בתפירת רוכסנים על סוג כזה של בד, למזלי מראש תיכננתי שהפופים ישבו על הרוכסן וככה אני יכולה לחסוך ממכם (ומעצמי) את המראות ה"קשים".

לגבי התיכנון והכנת הגזרות אשתף במסקנות שלי מהפרוייקט:

1.      לקחת הרבה אויר  

2.      לתפור לחלק העליון רוכסן ארוך ככל שניתן כדי לחלץ את הפנימית עם המילוי.

3.      למי שלא מנוסה בתפירת בד טריקו להתאמן על תפירת הרוכסן על שאריות.

4.      לתפור במקביל את שתי השכבות. למקרה שצריך תיקון גזרה לאחד לתקן במקום גם את השני.

5.      הצורה הטובה ביותר שיצאה לי מורכבת מ 4 חלקים שווים. כל חלק מורכב משלושה חלקים כפי שרואים באיור. החלק העליון והתחתון הם חלקי מעגל, כאשר זוית הראש היא 80 מעלות. אני ניסיתי לייצר צורה שאינה סימטרית  ולכן הרדיוסים של החלקים העליון והתחתון אינם שווים. בציור חופשי חיברתי את חלקי המעגל.

           

6.      להתכונן נפשית לזה שהבית הולך להתמלא בכדורים קטנים בזמן המילוי.

7.      ובהקשר של הקודם, שהשואב יהיה בהיכון.

בנוסף לפופים מצאתי ואהבתי עוד דברים שנוצרו בהשראת חלוקי נחל:

1, 2, 3, 4

איך אתם אוהבים את חלוקי הנחל?

דנה

סולם עץ

כמה כיף לראות פריט נחמד, לרצות אותו ולהיזכר שבעצם יש את כל החומרים (כמעט) בבית.

סולם שניתן לתלות או להניח עליו עציצים ראיתי בפינטרסט (כן, קוראים לי דנה וגם אני מכורה). ראיתי גינות יפייפיות מקושטות בסולמות שכאלה ומיד רציתי כזה לעצמי.

ישר נזכרתי בקורות עץ שעומדות בחצר האחורית של ביתינו.

בסוכות האחרון (כן, אני יודעת שזה היה ממש מזמן) בנינו סוכה קטנה לבנות. כזו שמתאימה למימדים שלהן. רכשנו לשם כך קורות (לאטות) בעלות פרופיל 18X44 מ"מ ואת רובן חתכנו לאורך של 120 ס"מ.

כשהחג הסתיים והבנות כבר איבדו עניין מהסוכה פירקנו אותה. לא התרשמנו שנקים את הסוכה בשנה הבאה (מאחר והסוכה היא קטנת מימדים לא התאפשרה ממש כניסה של מבוגרים ובכנות, לא התרשמנו שבסוכות הבא כן נהנה להזדחל לסוכה.(...

נשארנו עם ערימת קורות באורך 120 ס"מ ואני התחייבתי ליצור מהן משהו שימושי.

הקורות יחסית צרות ולכן תיכננתי את הסולם כך שהצמחים יתלו על השלבים ולא יונחו עליהם.

הצד ההנדסי שבי (זה שמנסה שהכל יהיה מושלם או לפחות אופטימלי) משך אותי להתיישב עם סרגל ומד זוית ולתכנן במדויק את הסולם.
הצד האימהי שבי (זה שמנסה לעשות הכל ומהר) משך אותי לתכנן את הסולם תוך כדי עבודה. למדוד, לחתוך, לקדוח, להבריג וחוזר חלילה.

בפועל הצד האימהי לקח (בכל זאת זה הולך לגינה, יכסו אותו צמחים, לא יראו את הפיקשושים..).

אז איך בונים סולם שכזה?
ממקמים את הקורות הצידיות על המרצפות בבית (בהנחה שהמרצפות ישרות), מודדים מרווחים מהמרצפות כך שהסולם יצא פחות או יותר סימטרי.

מסמנים עם עיפרון איפה לחתוך את השלבים העליון והתחתון, מנסרים (אני השתמשתי בג'יגסו) ומקבעים באמצעות ברגים באורך 25 מ"מ.

כאשר השלבים העליון והתחתון מקובעים, חוזרים על תהליך הסימון, ניסור וקיבוע של השלבים הפנימיים. 

הערה - לפני הכנסת הבורג מומלץ לקדוח חור מוביל. זה מונע היבקעות של העץ שמתרחשת לעיתים כשמכניסים את הבורג ללא חור מוביל.

הסולם שוייף מעט ונצבע.
בחרתי בצבע תכלת כדי שהסולם יתן קצת קונטרסט לצבעים החומים השולטים בחצר.

ועכשיו גם בלבוש ובמקומו הקבוע..

כעת נותר רק לקבע אותו לקיר,
כי עצם העובדה שהוא לא מוביל לשום מקום ואפילו הוגדר כסולם נוי לא תמנע מבנות הבית לנסות ולהגיע איתו לאנשהו..
הן מאוד משתדלות למצות חפצים ואם יש סולם בבית אז לכל הפחות צריך לטפס עליו.

לסיום, כפי שניתן להבין, ערימת הקורות הצטמצמה בכארבע קורות בלבד
עוד 5 קורות נתרמו ליצירת אוהל טיפי מאולתר שגם עליו נשמעות מחאות שהוא קטן מידי (אנחנו משפחה של גבוהים.)
ועדיין נשארו עוד קורות..
יש רעיונות לעוד מיחזורים של קורות כאלו?
ל"ג בעומר בפתח ובאמת שלא הייתי רוצה להגיע אליו עם קורות עץ בחצר האחורית..



דנה